לאון ציוד בניה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ

פסק דין

1. התובעת, העוסקת בציוד בניה, ניהלה חשבון בנק אצל הנתבע במסגרתו הוענק לה אשראי. התובעת טוענת כי הובטחו לה תנאים מועדפים על ידי הבנק, אך בפועל היא חויבה בשיעורי ריבית גבוהים ולא מוצדקים בתורת תוספת סיכון, בעוד שהעמידה בטחונות ראויים.

כמו כן, טוענת התובעת כי נגבו ממנה עמלות הקצאת אשראי שלא לצורך, וכן שיעור הריבית חריגה בו חויבה בחשבונה, לא היה ראוי לאור מצבת נכסיה.

התובעת מסתמכת על חוות דעת מומחה אשר בדק את פרטי חשבון הבנק, ואשר יש בה, לטענתה, כדי לתמוך בטענותיה.

מנגד, טוען הנתבע כי מעולם לא הובטח ללקוח דבר כ "לקוח מועדף", מצבת ביטחונותיו לקתה בחסר וערכה השתנה לאורך הזמן, כמו גם כי החשבון התנהל תכוף בחריגה. לטענת הנתבע, תוספת הסיכון שגבה הבנק, כמרכיב בריבית, הייתה כדין, והשתנתה בהתאם לערך הביטחונות ומדיניות הבנק. עוד טוען הנתבע כי כל פעולותיו נעשו בשקיפות, וכל ריבית ועמלה שגבה, גבה כדין.

2. מטעם התובעת, הגיש מר עופר שעיה, מנהל התובעת, תצהיר עדות ראשית, והצהיר כי התובעת ניהלה את ענייניה הכספיים, בין היתר, באמצעות חשבון 502219 בסניף יפו אצל הנתבע, ומדי פעם נזקקה התובעת לאשראי. לצורך כך, פנתה התובעת לנתבע לשם קבלת יעוץ, אך לטענתו, ניתן לו על ידי הנתבע יעוץ מטעה.

מר שעיה הצהיר כי חששותיו בדבר הטעיית התובעת על ידי הנתבע, בדרך של יעוץ מטעה וגביית עמלות וריבית גבוהה מהנדרש, אוששו על ידי בדיקה מקיפה שהזמין מחברת ניהול ובקרה פיננסי, העוסקת בבדיקת חשבונות בנקים. מר שעיה צרף לתצהירו חוות דעת מומחה.

מר שעיה טען כי החשבון התנהל עם בטחונות מתאימים, העולים על ערך מסגרת האשראי אשר הועמדה לתובעת על ידי הבנק, אך בכל זאת גבה הבנק תוספת סיכון לריבית, ובנסיבות שהסביר, לא היה הבנק אמור לגבות תוספת זו.

תוספת סיכון זו, לטענתו, שונתה על ידי הבנק כמעט בכל חודש, ולפעמים מספר פעמים בחודש, והכול ללא סיבה מוצדקת, שכן לא חל כל שינוי לרעה ,ואפילו חל שינוי לטובה, במצב הביטחונות של התובעת, ואילו הבנק המשיך להגדיל את שעור "תוספת הסיכון".

עוד הצהיר מר שעיה כי לתובעת הובטח כי תזכה לתנאים מועדפים, כראוי ללקוח בעל מאפיינים כשל התובעת, אך הבנק הפר התחייבות זו.

מר שעיה טען בתצהירו כי בשל תוספת הסיכון לשיעור הריבית אשר גבה הבנק, נגרם נזק לתובעת בסך 121,582.40 ₪.

עוד הוסיף וטען מר שעיה כי הנתבע חייב את התובעת, שלא לצורך, בריבית חריגה, כאשר בהתחשב בביטחונות אשר הועמדו על ידי התובעת לבנק אמור היה הבנק להסדיר את החריגות ממסגרת האשראי באמצעות העמדת הלוואות.

מר שעיה הצהיר כי בגין הרבית החריגה, שנגבתה שלא לצורך, נגרם לתובעת נזק של 60,791.20 ₪.

כן הצהיר מר שעיה כי התובעת חויבה שלא לצורך בעמלת הקצאת אשראי ובגין חיוב זה נגרם לתובעת נזק של 29,373.60 ₪.

מר שעיה טוען בתצהירו כי לתובעת, בסך הכול, נגרם נזק ישיר של 417,246.98 ₪, כתוצאה ישירה מהפרות הבנק את התחייבויותיו כלפי התובעת, בכך שהטעה את התובעת בקשר למחירי האשראי, הפר את חובת האמון, בכך שנמנע מלהבהיר לתובעת את מרכיבי הריבית, לא הודיע לתובעת על שינויים בשעורי הריבית, וקיבל את אישורה לכך, חייב בריבית המגלמת תוספת סיכון וריבית חריגה שלא כדין, והפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת כלקוחה.

התובעת הגישה חוות דעת מומחה, מר קליימן יאן, בעל משרד בשם "ניהול ובקרה פיננסי ק. קליימן בע"מ", העוסקת בבדיקת חשבונות בנקים, חיובי ריביות, חיובי עמלות ועריכת חוות דעת מומחה.

המומחה הסתמך לצורך הכנת חוות הדעת, במסגרת חוות דעתו, על דפי חשבון הבנק ומסמכים נוספים מהבנק, וכן על מידע עסקי שנמסר לו על ידי התובעת. מר קליימן בדק את שיעורי הריביות ומסגרות האשראי, תכניות החיסכון, גורמים המשפיעים על גובה הוצאות המימון והעמלות, ניתח את ממצאיו, והגיש מסקנותיו.

מר קליימן חיווה דעתו כי התובעת חויבה על ידי הנתבע ביתר, ואישר כי נגרמו נזקים לתובעת בגין ריבית חובה בשיעורים מכסימליים בסך 121,582.4 ₪ , נזקים בגין ריבית חריגה בשעורים מכסימליים בסך 60,791.2 ₪ ונזק בגין עמלת הקצאת אשראי בסך 29,373.6 ₪.

מר קליימן מציין בחוות הדעת כי מבדיקתו עלה כי התובעת לא היוותה לבנק סיכון ברמת סיכון גבוהה (בעל בטחונות מוצקים של כספים+שעבודים+ערבויות) ולעיתים קיבל רמת הנחה בתוספת הסיכון של עד P+0.39, אך הבנק לא התמיד בכך ושינה את אחוז תוספת הסיכון כמעט כל חודש ולפעמים מספר פעמים בחודש, בלי התאמה למערך הביטחונות של הלקוח, ואף שמערך הביטחונות גדל, הגדיל הבנק את תוספת הסיכון.

מר קליימן טוען לחישוב הנזק על פי שיעור תוספת הסיכון הנמוכה ביותר שחישב אי פעם הבנק ללקוח, ואם היה מתמיד הבנק בכך היה חוסך הלקוח את הסכום הנקוב.